אפילו דגי הזהב ששטו להנאתם בבריכה שבחצר האחורית מילאו את פיהם מים ביום בו אדון פוגל נרצח.

זה היה בוקר אביבי אחד בשנת 1939. אדון פוגל, אברהם, היה במטבח הבית, אותו בנה בשנת 1909, ממש במקום בו עומד עכשיו הבר. שלושים שנה חי בבית עד שנרצח. שבעים וחמש שנים עברו מאז, ואיש לא יודע, וכנראה גם לא יידע לעולם, באילו נסיבות ועל ידי מי.

מאה שנים אחרי שנבנה הבית ברוטשילד 12, הוא נהיה רוטשילד 12. זה שכולנו מכירים. בית ששותים בו קפה, אוכלים ארוחות בוקר, צהריים וערב, שותים כוסית לפני השינה, חוגגים ימי הולדת וחתונות, שרים ומנגנים. בית להמון אנשים.

רוטשילד 12, שהפך במהירות לאחד ממקומות הבילוי האהודים בעיר, הוא הילד הפרוע של קבוצת R2M, בעלי הבראסרי, הקופיבר, מלון מונטיפיורי והדליקטסן. פחות רשמי ופחות מכופתר, המקום מציע משהו לכל רגע ביום, גם למשכימי קום, גם למאחרים ללכת לישון. ההופעות החיות בלילות, שהפכו מזמן לאחד מסימני ההיכר של המקום, מציעות לאנשים בתחילת דרכם, כמו גם לוותיקים, במה וקהל שמח.